ביוגרפיה

בעקבות סיבוכים חמורים בעת הלידה, הוכרז שמואל כמת. לאחר חמש דקות של מוות קליני מאושר, עלה בידי הרופאים להחזיר אותו לחיים.

ההשלכות היו עצומות. קרוב ל-99% מתאי המוח האפורים שלו נהרסו.

אילם, עיוור, משותק, מוזן בצינור ישירות לקיבה, מאושפז פעמים רבות בשנותיו הראשונות, ריחף שמואל בין חיים למוות לא פעם.

במשך שנים התנהלו חייו כמעט כולם בחדר פרטי של בית חולים מתמחה, הרחק מן העולם ומן העין. לבדו עם הרופאים, האחיות ואמו…

בעיני כל, עתידו נראה כמי שכבר נכתב.

בגיל חמש, לאחר ששמעה על כתיבה מסייעת, פנתה אמו אל העמותה הצרפתית TMPP (Ta Main Pour Parler — שם רשמי בצרפתית, אינו מתורגם).

כנגד כל הציפיות, החל שמואל לכתוב.

לאמו הייתה זו טלטלה עמוקה. זה שחשבוהו ככל הנראה כמי שאינו יכול לתקשר, החל לפתע להביע מחשבות קוהרנטיות, עמוקות ולעתים בלתי צפויות.

ואז יום אחד כתב: “אני רוצה לראות את הרב שלי.”

לנוכח בקשה זו, שנותרה בלתי מובנת לסובבים אותו, חוּברה אמו לרב המורגל ללוות ילדים בעלי מוגבלויות הנעזרים בכתיבה מסייעת.

מפגש זה היה ראשיתה של מערכת יחסים חדשה, שבמהלכה הלך והתבהר מסרו של שמואל.

בפעם הראשונה, ביחידוּת עם בנה, החלה אמו לכתוב יחד עמו.

המילים הראשונות הציפו אותה: “אני אוהב אותך, אמא. אני שומר התורה.”

לאחר מכן באו מילים שסימנו את כל חייהם:

אז הצהיר שמואל כי בואו לעולם זה נענה לשליחות מסוימת.

עם הזמן מסר לאמו מסרים על ישראל, על ירושלים, על האומות, על בית המקדש השלישי, על שלב הזיכוך של העם, על הגאולה ועל עתיד עם ישראל. על פי אמו ומקורבים אליו, הוא הודיע על אירועים מסוימים בטרם התרחשו — בייחוד, מרגע מועמדותו של פרנסואה הולנד בבחירות לנשיאות: “ה׳ בחר בפרנסואה הולנד.”

יום אחד, לאחר שאחיות גזרו את שערו, כתב שמואל:

גלגול: גלגולה של נשמה על פי המסורת היהודית.

אמו, נדהמת ובלי להבין למה הכוונה, חקרה בדבר וגילתה כי מדובר בנדר של חסידוּת שנהגו בו אחדים בימי בית המקדש בירושלים. שני איסורים נשמרו אז: שלא לגזור את השיער ושלא לשתות יין.

זמן קצר לאחר מכן, בנובמבר 2011, כאשר אמו החליטה מיוזמתה להחל לשמור שבת, כתב לה לאחר שבתה השנייה:

מבלי להבין לאשורו את אשר אומר לה שמואל, כתב לה יום אחד: “עלייך לקרוא את ספרי.” סקרנית, שאלה אמו: “על איזה ספר אתה מדבר, שמואל?” הוא ענה: “שמואל א׳ ושמואל ב׳.”

בשנת ה׳תשע״ב (2012) הודיע שמואל לאמו כי יעזוב בקרוב את בית החולים כדי להתחיל במלאכתו.

בתקופה זו ביקש לפגוש כמה אנשים שהוא עצמו זיהה לאמו. לאחר מפגשים שונים אלה הסביר כי הוא ממתין עדיין לאיש שביעי, שמעולם לא ראהו ושאמו לא הכירה אותו.

ואז, בט״ו באב ה׳תשע״ג (אוגוסט 2013), בהשגחה אכן, רפאל דוד — מבלי כלל להכיר את שמואל, ולאחר ששב רק שלושה ימים קודם לכן מישראל שם בילה שנה — בא אליו לחדרו.

אז כתב לו שמואל כאילו הכירוֹ מעולם… בישירוּת רבה, ובאלו דבריו הראשונים:

מפגש זה היה ראשיתה של תקופה חדשה ושל יציאתו של שמואל מבית החולים, עם הפצת מסריו הפומביים במשך יותר משנה לצד אמו ורפאל דוד.

עד שנת 2013 סירב שמואל לפרסם את מסריו ברבים.

ואז, החל מראש השנה תשע״ד (ספטמבר 2013), ביקש בעצמו לפרסמם: “כדי שכל אחד יוכל לדעת ולפעול מתוך בחירתו החופשית.”

מסריו הועברו אז לקהילות רבות והופצו ברבים.

מבין דבריו אשר נודעו ביותר:

28 בספטמבר 2013.

בשנת 2015, על פי בקשתו, עלה שמואל לארץ יחד עם יקיריו.

משהשתקע בארץ, ביקש לפגוש צדיקים גדולים שונים כדי למסור להם מסר אישי על אודות הגאולה.

בין השאר נפגש עם הרב חיים קנייבסקי, עם הרב עמוס מנתניה, עם הרב יצחק גינזבורג ועם הרב שלום ארוש, אשר קיבלוהו ברוך וברגש, וברכות הוחלפו ביניהם.

מפגשים אלה ריגשו עמוקות את הנוכחים בהם, והם נחשבים לאחד השלבים הגדולים האחרונים של שליחותו בארץ.

ימים אחדים לפני הסתלקותו מן העולם הזה, ביקש שמואל לעלות לכותל עם אמו ועם אחד מיקיריו.

בליל ו׳ באב ה׳תשע״ה (אוגוסט 2015) נסתלק מן העולם הזה.

הוא היה בן שתים-עשרה.

הכתבים, המסרים, העדויות והצילומים השמורים עד היום מהווים את המורשת שהותיר אחריו שמואל.

לאחדים הם עדות לסיפור יוצא דופן.

לאחרים הם נושאים מסר רוחני המיועד לדורנו.

אתר זה מוקדש לשימור הזיכרון הזה ולמסירת הארכיונים בצורתם המקורית, כדי שכל אחד יוכל לגלותם, ללומדם ולגבש את הבנתו שלו לסיפור זה.